בשנת 356 לפנה"ס נולדה אחת הדמויות המשפיעות ביותר על ההיסטוריה של העת העתיקה – אלכסנדר מוקדון, שבהמשך כונה גם "אלכסנדר הגדול". מוקדון נולד ביוון בתקופה בה היו בה שורה של ערי-מדינה עצמאיות שכונו "פוליס", שאינן קשורות אחת לשניה, ולעיתים אף אויבות אחת של השניה. מוקדון הצליח כבר בצעירותו לאחד תחתיו את יוון, תוך הטלת מורא על ערים מורדות, ולהכין צבאו למסע כנגד האימפריה הפרסית.

עד מאי של 333 לפנה"ס השלים מוקדון את כיבוש מרבית אסיה-הקטנה (ביטוי קדום לאזור החלק האסיאתי של תורכיה של היום), ונערך להמשך הכיבוש מזרחה. עוד באותה שנה צבאו של מוקדון הביס את הצבא הפרסי באזור סוריה וא"י של היום ואזורים אלה הפכו להיות תחת שלטונו של מוקדון. צבאו של מוקדון המשיך לכבוש שטחים נוספים, ובשיאה שלטה האימפריה על כל מרכז ומערב אסיה.

בצביעה בהירה – השטחים עליהם שלט מוקדון בשיאו. בחצים שחורים – מסעות הכיבוש שערך. המספר מעליהם מציין את שנת המהלך.

תהליך ההלניזציה

בשטחים שכבש מוקדון התרחשה תופעה שכונתה לימים "הלניזם" – השפעה הולכת וגוברת של התרבות והשיטה הפוליטית היוונית על העמים שתחת האימפריה. עמים שונים באימפריה הושפעו, בדרגות שונות, מהתרבות היוונית: נטילת שמות יווניים, הקמת בנייני פאר בסגנון היווני, פולחן גוף בסגנון היווני, אימוץ לשון יוונית ועוד. בקרב העמים שתחת השלטון ההלניסטי החלה תופעה, בעוצמה משתנה, בה האוכלוסיה האמידה רואה בתרבות היוונית תרבות נעלה, ומאמצת ממנהגיה. תופעה זו לא פסחה על אזור א"י.

במאתיים השנים שאחרי הכיבוש היווני כ-30 ערים במרחב א"י אימצו מאפיינים הלניסטיים נרחבים: הקמת מבנים הלניים, אימוץ המבנה הפוליטי היווני היוצר ערים המכונות "פוליס" – מעין עיר מדינה, ועוד. בערים הללו החל להתקיים פולחן אלילי הלניסטי. תופעת ההלניזם הלכה והתחזקה במהלך תקופת השלטון היווני בא"י, והתחזקה עוד-יותר אחרי הכיבוש הרומי. ככל שהתקדם הזמן, התרבות ההלניסטית הלכה וחדרה גם למעמד הכהנים, והדבר ניכר במעשיהם ובמבני מגוריהם.

במקביל לתהליך ההלניזציה, השלטון היווני הכיר באוטונומיה הדתית של היהודים, במסגרת מה שהוא כינה "חוקי האבות" – מושג יווני הבא לתאר את חוקי התורה של היהודים. האוטונומיה הדתית כללה הכרה במנהגיהם של היהודים, במסדותיהם היצוגיים, ובתפקידים השונים בעמם. כך לדוגמה הכיר השלטון בכהן הגדול ובעובדה שתפקיד זה עובר בשושלת.

במאה השניה לפני הספירה כבר ניכרים סימני הלניזציה בבית-טוביה – משפחת אצולה יהודית מעבר הירדן המזרחי. ניתן לראות זאת גם בדמויות פסלי החיות שהתקינו במצודתם (פסלי דמות אסורים עפ"י התורה), אך גם בשימוש בברכות הודיה לאלים יווניים בעת כתיבת מכתבים רשמיים. כמה ממכתבים אלה שרדו, ומהם אנו לומדים על משפחה זו ונוהגיה. מצודתם (עירק-אל-אמיר) השתמרה ומופיעה בתמונה משמאל.

טוביה גם ניצל את כוחו הכלכלי על-מנת להינשא לבת של הכהן הגדול חוניו ה-II, ומאוחר יותר באמצעות כספו ויחוסו המשפחתי החדש על-מנת להדיח את הכהן הגדול מרוב סמכויותיו. גם זוהי דוגמה להלניזם – העברת סמכויות דתיות ופוליטיות בהתאם לכוח כלכלי ופוליטי ולא בשל יחוס שושלתי כפי שקובעת הדת היהודית.