השיעור הקודם הסתיים בהצבעת האו"ם על תכנית החלוקה. לאחר ההצבעה החלו חגיגות ברחובות הערים היהודיות בא"י. שמחה זו לא היתה ארוכה. שימו לב לשני עמודי השער של העיתונים, האחד מ-30/11/1947, והשני מ-1/11/1947:
- דבר, 30/11/1947
- דבר, 1/11/1947
שימו לב לכותרת הקטנה בצד שמאל למטה ב-1/11/1947:
כך למעשה נפתחת מלחמת העצמאות: תחילת התקפות של כוחות מהישוב הערבי על הישוב היהודי בא"י ועל התנועה היהודית בצירי התנועה השונים. זהו חלקה הראשון של מלחמת העצמאות, החל שהחל למחרת ההצבעה באו"ם על תכנית החלוקה, ונמשך עד הכרזת העצמאות של ישראל ב-14/5/1948. בחלק זה נלחמו אלה באלה נתינים בריטים: יהודים כנגד הערבים. על-כן נכנה חלק זה של המלחמה "מלחמת האזרחים".
מאפייני המלחמה:
מטרות הצדדים: ערביי הארץ ומדינות ערב ביקשו למנוע את הקמת המדינה היהודית, ולאחר שקמה שאפו להביא לחיסולה. הישוב היהודי בא"י ומדינת ישראל בהמשך, ביקשו להביא להקמת מדינה, ומשקמה להבטיח את קיומה. מבחינתו של הצד היהודי מדובר היה במלחמה של "להיות או לחדול".
סוף רחוב אלנבי בתל-אביב, סוף 1947
התמונה משמאל ממחישה היטב את המאפיין הבא של המלחמה: העדר הבחנה בין חזית ועורף: הישובים היהודים והערבים בא"י היו קרובים אחד לשני, עובדה שיצרה מצב בו הלחימה מתרחשת בסמוך לכל ישוב ואף בתוכו. קווי הלחימה היו קווי הבתים הראשונים בכל שכונה וישוב. יתר-על-כן, חלק מהישובים היו ישובים מעורבים, ולעיתים הלחימה התנהלה בתוך הישוב עצמו. בנוסף, תפיסת ההתיישבות הישראלית היתה כי הישובים המוקמים קובעים את קו הגבול העתידי, נתון שיצר חשיבות מכרעת לעמידתו של כל ישוב וישוב. הישובים – חברה אזרחית – נלחמו הן כדי להבטיח שלומם, והן כדי לשמור על האינטרס של הישוב היהודי כולו בעיצוב קו הגבול.
.
גם תמונה זו מבהירה את אותה הנקודה: המלחמה התנהלה בכל מקום. רחובות הערים היו לעיתים לשדה-הקרב. תמונה זו לדוגמה, צולמה בשוק-הכרמל בתל-אביב.
הצדדים הלוחמים:
| היישוב היהודי: | ערביי הארץ: |
|
הכוחות: כ-3,100 אנשי פלמ"ח, בין 2,000 ל-3,000 לוחמי אצ"ל וכמה מאות לוחמי לח"י. בנוסף כ-35,000 אנשי הגנה שמיומנותם היתה הגנתית בלבד. |
הכוחות:
כ-8,000 לוחמים: כוחות מקומיים קטנים בכל הארץ, ו"צבא ההצלה של קאוקג'י" שפעל בצפון. |
| מבנה ארגוני של הכוחות:
מאורגנים במחתרות בעלות פיקוד סדור או סדור למחצה. כלל-נושאי הנשק מתנדבים. הפלמ"ח במתכונת סמי-צבאית. |
מבנה ארגוני של הכוחות: הכוחות הלוחמים בתוך הארץ לא מאורגנים או מאורגנים במבנה של כפר או חמולה בלבד. נקראים לפעילות ב"פזעה" – קריאה לקרב הנשמעת בכפר ומגייסת את נושאי-הנשק הזמינים. |
| יתרונות:
ארגון יעיל הן של הכוחות הלוחמים והן של העורף האזרחי, חלק מהלוחמים בעלי ידע שרכשו בעת שירותם בצבאות בעלות-הברית במלחמת העולם השניה. |
יתרונות: |
| חסרונות:
העדר רצף טריטוריאלי, נתיבי תחבורה חוצים אזורים ערביים ולכן פגיעים מאוד, מחסור בנשק. |
חסרונות: חוסר ניסיון מלחמתי, חוסר ארגון ופיקוד, העדר מנהיגות פוליטית מגובשת. |
אופי הפעולה של הצד הערבי:
בראשית המלחמה התמקד הצד הערבי בהתקפה על ישובים יהודיים ושכונות יהודיות בערים מעורבות, ובהתקפות על צירי התנועה ששימשו את הישוב היהודי. ההתקפות על הצירים למעשה יצרו מרחבים שהיו במצור מכיוון שהדרכים אליהם חסומות. לדוגמה, בצד ימין ניתן לראות את שער-הגיא בדרך העולה לירושלים, בו ניצֶל הישוב הערבי את שליטתו במרחבים ההרריים הסמוכים לציר כדי לתקוף רכבים ושיירות שעברו בו. כך הפכה להיות הדרך היחידה לירושלים חסומה, ולפרקים ירושלים הושמה במצור. על-מנת להתגבר על הסכנה בדרכים החלו כוחות ההגנה לאגד רכבי-אספקה העושים דרכם לשטחים נצורים ולהובילם בשיירות מאובטחות, אולם גם שיירות אלה הותקפו וספגו מחיר כבד. כך נותרו אזורים נרחבים בארץ במצור.
במפה בצד שמאל ניתן לראות את מרחב שער-הגיא בדרך לירושלים, כפי שזה היה בסוף 1947 ובתחילת 1948: דרך צרה ובודדת העולה לירושלים (בשחור) ומוקפת בישובים ערביים השולטים עליה מהאזור הגבוה יותר. בין השיירות שהותקפו במהלך ניסיונן להגיע לישובים נצורים:
- שיירת הל"ה, 16/1/48, 35 הרוגים. ניסתה להעביר אספקה לגוש עציון הנצור.
- שיירת נבי דניאל, 27/2/48, 14 הרוגים. ניסתה להעביר אספקה מירושלים לגוש עציון הנצור.
- שיירת יחיעם, 27/3/48, 46 הרוגים. ניסתה להעביר אספקה לקיבוץ יחיעם הנצור.
- שיירת חולדה, 31/3/48, 23 הרוגים. ניסתה להעביר אספקה לירושלים הנצורה.
בתקופה זו כתב נתן יונתן את השיר "שיירה שלנו", לזכרו של ארן אגסי שנפל כנהג בשיירה שחזרה מירושלים:
שׁוּב יוֹצֵא הַזֶּמֶר אֶל הַדֶּרֶךְשׁוּב הוֹלְכִים יָמֵינוּ וּבוֹכִיםשַׁיָּרָה, אֶל אָנָה אַתְּ עוֹבֶרֶת?שִׁירִי נָא! עָצוּב עַל הַדְּרָכִים.שׁוּב נוֹשֵׂאת אַתְּ פַּת-קִבָּר וּמַיִםתַּרְמִילִים, תּוּגָה שֶׁל מֶרְחָבִים.שׁוּב תּוֹלָה אַתְּ עַיִן בַּשָּׁמַיִםוּמִשְׁעוֹל בִּנְתִיב הַכּוֹכָבִים.עֲלָטָה; רַק קוֹל רִנַּת-הַנֶּשֶׁקאֵי בָּזֶה הַדֶּרֶךְ חֲסוּמָה.אַתְּ, שַׁיָּרָתִי, גְּלוּיַת-עֵינַיִםרַק כַּדּוּר-הַמָּוֶת הוּא סוּמָא!
חודש מרץ 1948 כונה בישוב היהודי "מרץ השחור", בעקבות רצף של אסונות בהם הותקפו שיירות שנסעו לישובים נצורים. חודש זה גרם במטה ה"הגנה" להבנה כי השיירות לא מהוות פתרון להתקפות על הדרכים, וכי יש ליטול יוזמה ולהשתלט על שטחים החיוניים לאבטחת השיירות. מטה ה"הגנה" ניסח את "תכנית ד'", תכנית במסגרתה ריכז הארגון כוחות התקפה, גם במחיר דילול כוחות ההגנה במרחבים אחרים, על-מנת להשתלט על שטחים ערביים השולטים על נתיבי התנועה החיוניים, ועל מנת להשתלט על שטחים שהובטחו למדינה היהודית על-פי תכנית החלוקה. במסגרת תכנית ד' תוכננה שורה של מבצעים בהם מבצע "נחשון" לכיבוש הישובים הערבים החולשים על מעלה הדרך לירושלים.